ענף הבנייה של היום מראה כי גיבוש תבנית תמחור מקיפה עבור עלויות הנגרמות עקב שיבוש, הופכת לבלתי אפשרית. הסיבה לכך טמונה בעובדה כי במרבית מהמקרים, ההוצאות הללו לא מזוהות באופן ברור וודאי ברישומי ההוצאות של המיזם, ולעיתים הן כוח עליון, בזבוז בלתי מתוכנן או עבודה לא נכונה של מתכנני הפרויקט. אף על פי כן, על קבלנים לפתח שיטהלתמחור ההוצאות הללו שכן ההפסדים הפוטנציאליים עלולים להיות כבדים, כך שייקרו את הפרויקט.

על הקבלן להוכיח כי יחידת ייצור נתונה דורשת יותר עבודה עבור פעולה כלשהי בתהליך הבנייה. למרות שבתי המשפט וועדים מנהליים העניקו לקבלנים מרחב תמרון להוכחת עוצמת הנזקים, הם עדיין נדרשים לעמוד בתקנים להוכחת הגורם לנזק או חוסר היעילות.

ניתן להשתמש במספר שיטות להוכחת רמת אובדן היעילות.השיטות המועדפות לתמחור אובדן היעילות מתייחסות לתוספת המאמץ הנדרש, כתוצאה מעיכוב או הפרעה, במטרה ליצור את אותה רמה של תפוקה –כלומר, גישות עלות -תועלת.

השיטה המקובלת ביותר להוכחת רמת אובדן היעילות, הידועה בשם ‘גישת המייל המדוד’, משווה בין רמות התפוקה של הקבלן לפני ובזמן התקופה הפגומה. שיטה זו יעילה ביותר כאשר התקופות המושוות באותו קו זמן, מערבות את אותם סוגים של עבודה ומתרחשות תחת אותו חוזה.

ניהול פרויקטים – המייל המדוד

דוגמא טובה לגישת המייל המדוד ניתן למצוא בהשוואת רמות היצרנות בתהליך בניית קומות רצופות במגדל משרדים. בסוג זה של בנייה, אין שלבים בלתי מושפעים להשוואה והקבלן יכול להשתמש ברמות היצרנות שלו עבור עבודה דומה למשך תקופת זמן ארוכה יותר אשר תשקףרמות ייצור תקינות יותר.

כאשר משתמשים ברמות הייצור לעבודה על מיזמים אחרים, יש לוודא כי:

  1. העבודה על הפרויקטים הללו דומה באופן ניכר למיזם המושפע;
  2. תנאי מזג האוויר דומים.
  3. המיומנויות הממוצעות של הפועלים המעורבים במיזם דומות.

מחקרים, אשר בוצעו על ידי מספר ארגונים בינלאומיים בתעשיית הבנייה, חישבו את השיעורים הממוצעים של אובדן היעילות, כתוצאה מעבודה בשעות נוספת, באמצעות שימוש בנתונים סטטיסטיים מהתעשיה.

ההסכמה היתה כמעט אוניברסלית לגבי תזמון שעות נוספות על בסיס מתמשך אשר ישפיע באופן שלילי על יצרנות העבודה.

המחקרים הסיקו כי למרות תוספת התפוקה בעקבות תוספת השעות, התוצרת הנוספת תהיה בנסיגה. המשמעות: ככל שהפועל יעבוד יותר שעות נוספות, רמת התפוקה תפחת וההוצאות של יחידת העבודה יעלו.

מספר מחקרים נוספים נעשו על מנת לחשב את רמות אובדן היצרנות הממוצעות עבור שלבים וזמנים של שעות נוספות מתוזמנות.

מסקנותיהן היו כי לאחר מספר שבועות של עבודה בשעות נוספות, בעבודה של 10 שעות בכל יום, חמישה ימים בשבוע, הערך התפוקתי של העבודה צונחת לפחות מ74% מהערך התפוקתי של שבוע עבודה רגיל.

מחקרים אלו הסיקו גם כי במידה ועובדים 10 שעות ביום, ששה ימים בשבוע, הערך התפוקתי יורד מ62% של שבוע עבודה רגיל ואילו כאשר עובדים שבעה ימים בשבוע, 12 שעות בכל יום, הערך התפוקתי של שבוע העבודה צונח אל מתחת ל40%. מסקנות אילו יכולות לשמש את הקבלן בהוכחת תביעות לאובדן יעילות.

בקביעת אובדן יעילות, יש לכלול את מכלול עלויות העבודה אשר הצטברו כתוצאה מביצוע העבודה הבלתי יעילה במהלך תקופת הזמן המיוחסת לאובדן היעילות. בנוסף, על הקבלנים לכלול את העבודה העקיפה אשר התבצעה במהלך הפרוייקט המדובר, כאשר העלויות העקיפות הללו צריכות להיות מחושבות על בסיס יומי, ולא לפי אחוזים.